סיפור חייו  | אלבום תמונות  | קטעי עיתונות  | וידאו  | לזכרו  | ספר אורחים  | קישורים  | צרו קשר
הקרב בבינת ג'בל- סיפורי ההרוגים

מאת: כתבי ynet וידיעות אחרונות


סיפורי ההרוגים  של גולני בבינת ג'ביל

אסף
, הגיע מאוסטרליה כדי להתגייס לגולני. עידן נהרג רק חודשיים לפני השחרור. שמעון דהן ניצל בנס בבית חנון, אך נהרג בלבנון. שמעון אדגה סירב לספר למשפחה פרטים על השהות בלבנון. אמו של אוהד הרגישה שמשהו רע קורה. בעכו יתגעגעו ילדי השכונה לאלכסנדר. ובהתנחלות עלי שבגזרת בנימין מבכים את לכתם של שניים מטובי הבנים: רועי, ששימש כסגן מפקד הגדוד, ועמיחי המ"מ. הקרבות בבינת ג'ביל פערו פצע פתוח ומדמם בלבן של שמונה משפחות. סיפורי ההרוגים בלבנון 

כתבי ynet וידיעות אחרונות

היממה האחרונה היתה אחת הקשות שידע צה"ל בשנים האחרונות. בקרבות המרים בבינת ג'ביל נהרגו תשעה חיילים וקצינים ו-27 נפצעו. היממה נפתחה בהיתקלות קשה בעיירה בינת ג'ביל, "בירת חיזבאללה" של דרום לבנון, שגבתה את חייהם של שמונה - סמג"ד, שני מפקדי פלוגה, וחמישה חיילים. תחת אש כבדה נמשך במהלך שעות ארוכות פינוי הפצועים עד שלבסוף הגיעה בשורה מרה נוספת משדה הקרב: טיל סאגר שירה חיזבאללה פצע חמישה חיילים, והרג קצין נוסף.

צה"ל השלים רק הלילה את חילוץ גופותיהם של הלוחמים והודיע הבוקר למשפחות ההרוגים כי הגופות זוהו באופן ודאי.

 

ואלו שמותיהם של שמונת ההרוגים בקרב הראשון:

  • רב סרן רועי קליין, בן 31 מעלי
  • סרן אלכסנדר שוורצמן, בן 24 מעכו
  • סגן עמיחי מרחביה, בן 24 מעלי
  • סמ"ר שמעון דהן, בן 20 מאשדוד
  • סמ"ר עידן כהן, בן 21 מיפו
  • סמל אוהד קלאוזנר, בן 20 מבית חורון
  • סמל שמעון אדגה, בן 21 מקריית גת
  • סמל אסף נמר, בן 27 מקריית ים
  •  
  •  
  • הרוג הקרב השני:
  •  
  • סגן יפתח שרייר, בן 21 מחיפה


"הצבא בער בעצמותיו"


היישוב עלי איבד שניים מבניו בקרב הדמים בדרום לבנון. רב סרן רועי קליין (31), שנהרג בקרב בבינת ג'ביל שימש כסגן מפקד הגדוד והיה ההרוג בעל הדרגה הבכירה ביותר בשדה הקרב. הוא נולד וגדל ברעננה ובארבע השנים האחרונות התגורר בהתנחלות עלי עם רעייתו שרה ושני ילדיו, גלעד בן שלוש, ויואב בן שנה וחצי.

צילום רפרודוקציה: דו"צ
 רב סרן רועי קליין (צילום רפרודוקציה: דו"צ)

רועי הוא בוגר המכינה הישיבתית הקדם-צבאית "בני דוד" בעלי, בה למד גם בנג'י הילמן שנהרג במרון א-ראס. הוא שירת כסמג"ד בגדוד 51 של גולני. ביישוב סיפרו כי התכונה הבולטת ביותר אצלו היתה עדינותו, שלוות נפש שלו והחיוך שעל פניו. "הוא הצטיין בכל מה שעשה, סיים את לימודי ההנדסה במכללת אריאל בהצטיינות ובורך בכשרונות רבים", אמרו.

מכריו צייינו במיוחד את הדחף התמידי שלו להתבונן פנימה, להשתפר ולהתקדם. "מי שהביט ברועי ראה לפניו בחור עדין ושקט, אך כשהוא נדרש להיכנס לקרב הוא הפגין פרץ עצום של נחישות ועוצמה, שלא ניתן היה לעמוד בפניהם. אהבתו הגדולה לעמו ולארצו הם שהניעו אותו להשקיע את כל כולו בשירות הצבאי ולבסוף למסור את נפשו על הגנת העם והארץ", הוסיפו תושבי עלי.

שולי לשם ממצפה עירון, היטיב להכיר את רועי. "למדתי איתו בערך מגיל 15, בהמשך שירתנו יחד וטיילנו באפריקה". לשם סיפר: "הוא היה בחור יוצא דופן, חבר'מן עם חוש הומור מפותח, אין אחד שלא מכיר את הצחוק המתגלגל שלו. עם זאת רועי היה בחור מאוד רציני, כל דבר הוא עשה ברצינות וכך זה היה מילדות". דוגמא לכך מצא לשם כשסיפר ש"לכל אורך שנותיו הוא למד, הוא היה קם קבוע בחמש לפנות בוקר, כדי להספיק ללמוד גמרא לפני התפילה, דברים שאנשים רגילים לא עשו".

לשם סיפר כי רועי שירת בסדיר שלוש שנים ולאחר מכן שירת כקצין בקבע. בהמשך השתחרר מצה"ל והתלבט אם להמשיך בצבא או דווקא לסלול את דרכו באקדמיה. "הוא היה בלבטים גדולים. מדובר בבחור אידיאליסט וערכי, ומעבר לזה, המשפחה שלו חשובה לו. הוא חשב איך לתרום לעם ישראל ואיך להביא את עצמו לידי ביטוי לטובת הזולת. הוא היה בחור מאוד חכם, הוא רצה ללמוד באוניברסיטה והרקע המשפחתי דחף אותו לכיוון האקדמי. אבל הוא לא ממש הספיק. זה בער בעצמותיו והוא החליט שהוא חוזר לצבא, זה מה שהוא אהב וזה מה שהוא רצה לעשות".

לשם הוסיף: "בכל התקופה הזו של הצבא הוא נתן את כל כולו, הוא בקושי היה בבית. הוא הספיק לדעתי לראות מעט מאוד את הילדים. דיברנו על זה שניפגש ונחדש את הקשר, נשחזר ימינו כקדם. מכל מי שמכיר אותו, אני מבין שכולם אהבו אותו. הוא היה דמות בולטת ברצינות שלו ובכריזמה השקטה שלו. הוא היה בחור עם עמידה שקטה".

 

"מנהיג ואדם למופת" 

סגן עמיחי מרחביה, בן 24, הוא ההרוג השני של היישוב עלי, שמבכה שניים מבניו שנפלו בקרב בלבנון. עמיחי נולד בתלמי יוסף שבפתחת רפיח ובגיל שנה הגיע עם הוריו לעלי. את לימודיו התיכוניים למד בישיבה לצעירים שליד ישיבת "מרכז הרב" בירושלים. לאחר מכן המשיך בישיבה הגבוהה עד לגיוסו לצה"ל לחטיבת גולני.  

צילום רפרודוקציה: דו"צ
 סגן עמיחי מרחביה (צילום רפרודוקציה: דו"צ)

"עמיחי היה בחור משכמו ומעלה ומבט אחד אל אופן הליכתו ודיבורו הספיק כדי לראות בו מנהיג ואדם למופת. חיוכו התמידי, טוב ליבו ואהבתו לחבריו ולחניכיו הפכו את עמיחי לאישיות מיוחדת במינה", סיפרו תושבים בעלי. עמיחי הותיר אחריו הורים, משה וטובה ושמונה אחים.

 

 

 

 

 

"הגיע מאוסטרליה להתגייס לגולני"

זעקות כאב פילחו את האוויר בשתי דירות בקריות עם היוודע דבר מותו בקרב של סמל אסף נמר בן 27, צעיר ישראלי בעל אזרחות אוסטרלית שנהרג בקרב בלבנון. נמר, שעזב את הארץ עם אימו ואחותו כשהיה בן 10 שב לפני כשנתיים וחצי על מנת להתגייס לצבא ולשרת שירות קרבי מלא בגולני.

צילום רפרודוקציה: דו"צ
 סמל אסף נמר (צילום רפרודוקציה: דו"צ)

בעוד חודש אמור היה להשתחרר ובינתיים תכנן להשתקע בארץ עם חברתו רויטל, המתגוררת בתל אביב. בעת ששב מהצבא היה מחלק את ימיו בין ביתה של החברה בתל אביב לבין ביתה של סבתו בקריית ים. אמש הגיעו נציגי קצין העיר לבית הסבתא ובישרו לה את הבשורה הקשה מכל על מות נכדה.

הסבתא התקשרה לאביו של אסף, צחי, המתגורר בקריית אתא וסיפרה לו את הבשורה עוד לפני שנציגי קצין העיר הספיקו להגיע אל ביתו. האם והאחות קיבלו את ההודעה באוסטרליה וכעת הן עושות דרכן לארץ. האב צחי סיפר למבקרים שהגיעו לבית כי לפני שבועיים זמן קצר לפני שאסף עלה ללבנון בפעם האחרונה, נפגשו השניים לארוחת ערב משותפת. גם החברה רויטל הספיקה אז לראות אותו ולתת לו חיבוק אחרון לפני העלייה ללבנון.

ראש עיריית קריית אתא יעקב פרץ ביקר בשעות הערב המאוחרות בביתו של האב כדי לנחמו. בצאתו סיפר כי אסף שלא היה חייב להתגייס, התעקש להגיע לארץ, כדי לחיות בה ולשרת בצבא. "למרות שהוא חי באוסטרליה הוא חשב על הציונות בא לארץ כדי לתרום את חלקו והתוצאה העצובה ידועה לכול". מועד הלוויתו ומקום קבורתו של אסף יקבעו לאחר שאימו ואחותו יגיעו לארץ.



 מהשיכונים בעכו לפיקוד בגולני

רחוב בורלא בעכו היה אמש ריק מאדם. חלק מהתושבים ישבו במקלטים ואחרים עזבו את העיר בשל הרקטות שנחתו בשבוע האחרון באזור. בניין דירות אחד מפריד בין ביתו של חייל צה"ל גדי מוסייב, שנהרג בראשית הלחימה בלבנון לביתו של סרן אלכסנדר שוורצמן (24), סגן מפקד פלוגה בגדוד 51 של גולני, שנהרג בלחימה. שוורצמן עלה ארצה עם משפחתו בראשית שנות ה-90' מאוקראינה.

צילום רפרודוקציה: דו"צ
 סרן אלכסנדר שוורצמן (צילום רפרודוקציה: דו"צ)

לפני כשבועיים וחצי יצא אלכסנדר מביתו בפעם האחרונה והותיר אחריו את סבתו קלרה, אימו רימה ובדירה סמוכה את אחותו דיאנה עם בעלה ושני ילדיהם. "הוא היה גאוות המשפחה", סיפרה שכנתו לריסה שבטייב. "הוא היה בחור שקט שאהב ללכת לחדר כושר, תמיד חייך ואמר שלום לכל מי שהלך מולו ברחוב".

חברו של אלכנסדר, אלכס גלוצקי, סיפר: "למדנו ביחד בבית הספר היסודי. דרך הלימודים בבית הספר הטכני של חיל האוויר. בחודש ספטמבר הקרוב אני עומד להינשא ואלכס היה אמור להיות הנהג שלי לחתונה, אני עדיין לא מעכל מה קרה ולא מבין איך ברגע אחד איבדתי את חברי הטוב".

אחרי לימודיו בבית הספר הטכני הגיע אלכסנדר לקורס טייס אותו לא סיים ולכן נאלץ לחזור לבקו"ם לשיבוץ מחדש. "הוא לא רצה להיות סתם ג'ובניק ולכן בחר ללכת לקרבי, העדיף את גולני. כשנפגשנו לפני כחודש, אמרתי לו שישמור על עצמו. מאז לא ראיתי אותו ובשיחות הטלפון בינינו הוא סיפר לי עד כמה הוא מתגעגע לכל החברים".

בית משפחתו היה ריק אמש, מאחר ולפני מספר ימים עזבה המשפחה למרכז הארץ בשל המצב הביטחוני. היחידה שנותרה בעיר היא אחותו דיאנה, העובדת כאחות במחלקה הכירורגית בבית החולים כרמל בחיפה. נציגי קצין העיר הגיעו הישר לבית החולים ובישרו לאחות את בשורת האיוב. זמן קצר לאחר מכן היא עשתה את דרכה למרכז הארץ על מנת לבשר לשאר בני המשפחה על מותו של אלכס. "כששמעתי על האסון הדבר הראשון שעשיתי הוא להתקשר לבית החולים רמב"ם אבל שם התברר כי הוא לא מופיע ברשימת הפצועים. כמה דקות לאחר מכן התקשרה אליי חברתו סבינה, שסיפרה לי כי אלכס מת", סיפר גלוצקי.

"הם משפחה שקטה, שתמיד אהבה לעזור לכולם. אלכס היה דוגמה לכל ילדי השכונה כצעיר שאפתני, שמהשיכונים בעכו הגיע לתפקיד פיקודי בגולני. קשה לנו לחשוב על הימים הבאים שצפויים לעבור על המשפחה ועל כל החברים", סיפרה אחת השכנות.  

 

"יועד להיות ג'ובניק, התעקש על קרבי"

סמל שמעון אדגה בן 21 מקריית גת עלה לארץ מאתיופיה לפני 16 שנים. את שיחת הטלפון האחרונה קיים עם בני משפחתו במוצאי שבת. אחיו דוד סיפר: "הוא סיפר לי שהם עולים ללבנון, אבל אמר שאסור לפרט". אחד מחבריו לכיתה אמר אתמול: "ביום חמישי האחרון פגשתי אותו. שמעון סיפר לי בקול נרגש שבקרוב הוא עולה ללבנון. אמרתי לו: הכי חשוב שתשמור על עצמך".

צילום רפרודוקציה: דו"צ
 סמל שמעון אדגה (צילום רפרודוקציה: דו"צ)

ביום גיוסו התבשר שמעון כי בגלל בעיה בריאותית לא יוכל לשמש כלוחם. "הוא התגייס במרס 2004, כאשר צה"ל ייעד אותו להיות ג'ובניק, אולם הוא התעקש להתגייס ליחידה קרבית", הוסיף האח דוד. "שמעון נשלח לחופשה למשך חודש ולאחר מכן התגייס לגולני". ירון סיגאוקר, חבר של אדגה מהשכונה, סיפר כי "הוא היה הבן-אדם הכי מאושר בעולם".

משפחת אדגה מונה שבעה ילדים, חמישה בנים ושתי בנות. שמעון הוא השישי מביניהם. ארבעת אחיו הבוגרים שירתו אף הם ביחידות קרביות בצה"ל. מנחמים רבים הגיעו לבית המשפחה.

 

 

ניצל בבית חנון, נהרג בלבנון


עשרות חברים וקרובי משפחה הגיעו לביתו של שמעון דהן, בן 20 מאשדוד, ששירת בחטיבת גולני. חבריו סיפרו כי "הוא היה אדם מיוחד שאהב לעזור ומעולם לא התלונן על קשיים. שמעון היה פשוט מורעל על הצבא, הוא חשב לחתום קבע אחרי השחרור. אהב את השירות הצבאי והתבלט מאוד בקורס מ"כים ובקורס סמלים".

צילום רפרודוקציה: דו"צ
 סמ"ר שמעון דהן (צילום רפרודוקציה: דו"צ)

אחיו הגדול של שמעון משרת במילואים בחטיבת גולני. את הבשורה המרה על מות אחיו הוא קיבל רק כשהגיע לבית המשפחה, לשם זומן בדחיפות מגבול הצפון.

לבית המשפחה, משפחה שורשית ומוכרת מאוד באשדוד, הגיעו מכרים רבים, ביניהם גם קצין הביטחון של עיריית אשדוד אריה איטח, שבנו היה החלל האחרון לפני היציאה מלבנון. כפיר, בן דודו של שמעון, סיפר עד כמה הוא היה "מורעל" על הצבא. "לפני כמה חודשים שמעון חלה ונאלץ להישאר בבית בגימלים. כל הזמן הוא התעקש לחזור ליחידה. בסופו של דבר הוא חזר והשלים את מה שהחסיר. שמעון התחנך בישיבה התיכונית "נווה הרצוג" באשדוד. הוא אהב מאוד לעזור לאנשים כשהיה מגיע מחופשות. הוא היה מתנדב בארגון גמ"ח 'קרן החסד' וחילק מצרכי מזון לנזקקים. לא מזמן הוא התקשר לארגון וביקש לדעת למה לא מורידים לו את הוראת הקבע שהוא עשה".

אחד מקרובי משפחתו סיפר כי הוא שירת קודם לכן בעזה וגם שם דאגו לו מאוד: "הייתה לו שם היתקלות באזור בית חנון .ירו אליהם אר.פי.ג'י ובנס הוא נחלץ משם בשלום. מאוד דאגנו לו ושמחנו שהוא לא המשיך לשרת שם, לצערנו הרב הוא נפל בצפון". שמעון הותיר אחריו הורים, האב יעקב מורה במקיף ה' באשדוד והאם יפה, עובדת בשירות הדואר, וארבעה אחים.

 

עידן לא הספיק לדבר עם אמא

במשך ארבעה ימים ניסו בני משפחתו של עידן כהן, בן 21 מיפו, ליצור עמו קשר ללא הצלחה. בשעות הערב אתמול, כשראו את נציגי קצין העיר, הבינו מייד שהרע מכל קרה.

צילום רפרודוקציה: עופר עמרם
 סמ"ר עידן כהן (צילום רפרודוקציה: עופר עמרם)

לביתו של עידן, שאמור היה להשתחרר מצה"ל בעוד חודשיים, הגיעו מאות שכנים ובתי משפחה. אחד השכנים סיפר כי "עידן היה ילד צנוע, שרצה להתגייס לגולני. ההורים שלו דאגו לו מאוד והשאירו לו הודעות, אבל לא הצליחו לדבר איתו". שכנה אחרת סיפרה: "הוא היה הילד הכי מקסים שרק אפשר לתאר, ילד טוב שעמד לסיים את הצבא וכל העתיד שלו היה לפניו".

חברו של עידן, ערן אגיסון סיפר על שיחתם האחרונה: "שנייה לפני שהוא נכנס ללבנון הוא אמר לי 'אני נכנס, מה אני אגיד לאימא שלי? אני אספר לה שאני באימון'. שאלתי אותו אם הוא לא מפחד והוא ענה לי, אין כאן אף אחד שלא מפחד, אבל אני חייב לעשות את זה". עידן הותיר אחריו זוג הורים, גרציה ואיציק, ושתי אחיות - מור בת 18 וספיר בת 13.

 

אמו של אוהד הרגישה: משהו רע קורה

במשך היום כולו ניסו בני משפחתו של סמל אוהד קלאוזנר מההתנחלות בית-חורון לברר אם היה בין הנפגעים בתקרית בבינת-ג'בל. הדיווחים מלבנון לא נתנו להם מנוח. "כל היום ניסנו להתקשר ואמרו לנו שאין שום דבר" , סיפר הדוד, יוסי קלאוזנר. "כשהתקשרנו לבית החולים אמרו לנו שזה גדוד 51 של גולני והדאגה רק גברה". רק שעות ארוכות לאחר האירועים התקבלה בביתם הבשורה המרה, ואחריה החל גל המנחמים - שכנים, קרובים וחברים.

צילום רפרודוקציה: דו"צ
 סמל אוהד קלאוזנר (צילום רפרודוקציה: דו"צ)

"הוא היה בסך הכל בן 20 וחצי", אמרה אתמול אמו, אורית. "בכל פעם שאני רואה הורים שכולים מדברים בטלוויזיה על הילדים שלהם תמיד כולם מקסימים. כולם נהדרים וטובים. זה באמת נכון".

משפחתו של אוהד ראתה אותו בפעם האחרונה לפני כשבועיים, כשיצא לחופשה. "ביום ראשון הוא התקשר והודיע לנו שהוא נכנס ללבנון ושלא יהיה לו פלאפון. אמרו להם לא להכניס אותם", מספרת האם. "כבר אתמול בלילה הרגשתי שמשהו רע קורה".

אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר בויאר בירושלים, בחר אוהד במסלול הקרבי. לפני כשנה וארבעה חודשים התגייס. הוא היה הבן הצעיר בין שלושה, בן למשפחה ממקימות ההתנחלות בית חורון. 


 

"התאומים הכי יפים בחיפה"

הוריו של יפתח שרייר - יפה מורה בגמלאות, ועמי עצמאי - התקשו לעכל את הידיעה המרה על נפילתו של הבן. שרייר, בן 22 במותו, היה לוחם בצנחנים ונהרג אתמול בקרב סמוך לכפר מרון א-ראס בלבנון. "הוא היה ילד רגיש", סיפרה האם, ואביו הוסיף: "הוא כל הזמן רק אמר: 'אל תדאג, אבא, הכל בסדר'".

יפתח נולד וגדל בחיפה, למד בבית הספר 'חוגים' בעיר והיה מרכז שבט בצופים. "הם היו התאומים היפים של חיפה. ככה כולם הכירו אותם, בני הזקונים שלנו. אני לא יודעת מה ירדן יעשה עכשיו בלי יפתח", המשיכה האם יפה בדמעות לספר על שניה בניה הקטנים.

צילום רפרודוקציה: דו"צ
 סגן יפתח שרייר (צילום רפרודוקציה: דו"צ)

הוריו של יפתח סיפרו כי "הוא אהב את הצבא, דאג לחיילים שלו כמו אבא. כשחייל שלו היה חולה, יפתח היה מצלצל לשאול מה שלומו. כשהורדנו אותו בבסיס באליקים ניגשו אלינו הורים של אחד מהחיילים שלו ואמרו לנו: 'לא ראינו בן אדם כמו הבן שלכם'".

אחיו התאום של יפתח, ירדן, משרת אף הוא בצה"ל כקצין בדרגת סגן. יפתח השאיר אחריו הורים, אח תאום, ואחים בוגרים יריב (38) ויונת (32).

 

 

 

 

בהכנת הידיעה השתתפו אחיה ראב"ד, שמוליק חדד, ורד לוביץ', חגי עינב, טובה דדון, חנן גרינברג, ראובן וייס, מתן צורי ועמיר בן-דוד

 

תשעה הרוגים, שני קרבות ואינסוף דמעות.


חזור