סיפור חייו  | אלבום תמונות  | קטעי עיתונות  | וידאו  | לזכרו  | ספר אורחים  | קישורים  | צרו קשר
דובי גרינפלד בלוויה

מאת: דובי גרינפלד

תאריך: ב' אב תשס"ו

עמיחי עמיחי !

אני נכנס לחדר  1:00 בלילה, הולך לישון אני רואה אותך שוכב על המזרון, למרגלות המיטה שלי שוכב !
לא רציתי לפגוש אותך שוכב ככה. 
רחוק והניירות עוטפים אותך. אני מדבר אלך כשליח של החבורה שלנו. החבורה המשפחתית שלנו החבורה מישל"צ.
עמיחי ממשיך של שמואל. 
אחרי הנפילה של שמואל התגייסת עם רצון רב ללכת בעקבות שמואל ללכת עם שמואל, הלכת ואכן הגעת
לגולני 51, כך באמת היה, הלכת בעקבותיו ועכשיו אתה הולך עימו גם כן.
היום אמא של שמואל העבירה לידנו מכתב שכתבת כמה זמן אחרי שנהרג שמואל אני אקריא חלק קטן ממנו, אולי כנראה שלא אבל אולי ייתן קצת את התחושה, מה היה הקשר בן עמיחי ושמואל : 

"כמו שכתבתי יותר מכל יש לך זרימת חיים נעימה ומרעננת שריגשה אותי והחיתה על אותה זרימת חיים ראשונית דומה ששמרת כל חייך נמנעת מכל קיבעון  והתבגרות חונקת שתפגום באותה זרימת חיים. לא סיימת רישיון נהיגה ולא תעודת בגרות, אם אני זוכר נכון ואחר השמינית כאשר כולם הלכו לקבע עצמם בישיבה אתה העדפתה לשמור על התיק ולדחות את הקיבעון בשלוש שנים לצבא. לא נכנסת חזק מדי ל'רעל' הכובש, של המשטר המרובע ובשנתיים למרות הקושי של החברה הצלחת לשמור על שמחת חייך הפשוטה, שמואל אני נותן לך את המילה שלי שמשימת חייך לא תלכנה,  שמחת החיים שלך והזרימה שלך ימשיכו להתנגן בלעדיך, אהבתי אליך לא תיפסק  כשהלכת שכחת שאתה משאיר אותי לבד, אבל אני סולח לך, אתה תהיה חסר לי בחיי חבר, מתגעגע מעומק ליבי, חברך עד המוות ואחריו. עמיחי  מרחביה "  

עמיחי, עמיחי הישראלי, ארץ ישראל היתה טבועה בנפשך טבע מולד, כשהיינו חברותא ב'מרכז' למדנו שנה ותוך כדי הכנת 'סדר בוקר' לפני שנתחיל ישבת לך עם כוס התה שלך והמחברת, פתאום הגיע אחד מהחברים והתחיל לדבר איתי על מצוות ישוב ארץ ישראל, לפי הרמב"ם יש מצווה, אין מצווה ואני אמרתי לו: "תראה הרמב"ם לא כותב, אז כנראה שהוא חושב שאין מצווה למה לחפש תירוצים?" התחלנו להתפלפל, אף פעם בחיים שלי לא שמעתי אותך צועק עמיחי, אני צעקתי עליך, לא בדיוק עליך, אבל תוך כדי לימוד דרכם של בנישי"ם שמרימים קצת את הקול ואתה תמיד בנחת, פעם אחת שמעתי אותך מרים קצת את הקול, פתאום קמת מהשלווה שלך ואמרת לי מה זה מצוות ישוב ארץ ישראל:
"ארץ ישראל זה לא רק מצווה ארץ ישראל זה טבע
  ארץ ישראל זה לא רק מצווה!!! מה זה הדיון הזה ? יש מצווה אין מצווה מה זאת אומרת? ארץ ישראל שלנו זה טבע."
עמיחי  אני ישבתי ולא היה לי מה לומר.
תקופת המאבק על גוש קטיף וצפון השומרון כאבת כאב כפול את כאב הניתוק ואת חוסר היכולת שלך להיאבק כנגדו. את הכאב שהצבא שלנו שאתה היית חלק ממנו ואתה עדיין חלק ממנו, השתתף במעשה החרפה המתועב הזה וכמו שאמרו כאן החלטת לשלוח מכתב לרמטכ"ל. מכתב ישר חצוף כמו שהיית צריך לעשות מכתב שאומר הכל ללא כחד וללא סרק והוא החליט להשעות אותך מהתפקיד.
המח"ט והמג"ד לא הסכימו והחליטו להתעלם מההוראה של הרמטכ"ל, אבל בסוף הוא עלה על זה והוא הורה בצורה חד משמעית להשעות אותך מפיקוד על חיילים. אתה כאבת את כאב ההשעיה כל הזמן. דיברנו ואמרנו לא נורא עשית מה שאתה צריך לעשות אז תשתחרר ואתה תמיד לא רצית והפעלת את כל הקשרים שאפשר. היה תמיד נשמע בקולך שאתה לא מרוצה מהעניין שאתה רוצה לחזור להילחם ובסוף חזרת.

עמיחי כל כך הרבה אהבת כל מפגש וכל טיול ואם לא בפעם הזאת בפעם הבאה. נפגשנו אצל אריק בראש חודש ניסן דברנו על רצון להתחיל לממש את הפוטנציאל הגדול שבלום בחבורה. אביגדור עמד ונתן תפקידים לכל אחד.
לך הוא נתן תפקיד שכל כך התאים לך איש  ה ח ז ו ן  של החבורה.

במשך כל התקופה שנפגשתי אם רחל ארוסתי, כל הזמן התקשרת ושאלת מה קורה. בשלב מתקדם אתה התקשרת, התקשרתי אליך ואז שאלת אה... התארסת ?, אמרתי לך לא, עדין לא. יעצת לי כל מיני עצות מהניסיון שלך ויותר מכל, הקשבת. התעניינת תמיד, בכל מקום בצבא ובבית. יום שישי לפני האירוסין היית אצל סבתא שלך, דרשתי ממך שתגיע אלי לישיבה וכשהגעת מסרתי לך את הבשורה המשמחת, כל כך שמחת. הבטחת שתבוא לאירוסין ובסוף לא יכולת להגיע. אמרתי לך לחתונה אתה תבוא, לא נורא. באותו יום שישי אמרתי לרחל שתבוא לישיבה וירדנו ביחד לפגוש אותה אחרי שנפרדנו, שלחת לי הודעה אני לא זוכר בדיוק, אבל אני אגיד בערך, 'אשריך שזכית', כתבת עוד דברים ובסוף נתת לי אישור וזכיתי לקבל את האישור שלך. לפני חודשיים טילנו בצפון, אתה בדיוק הייתה בקו ברכס הגולן. אמרתי לחברים נוסעים לעמיחי זה לא שאלה בכלל, עושים לו הפתעה. עלינו אליך והתקשרנו כל כך שמחת לקראתנו ואנו לקראתך. ישבנו ודיברנו על הכול, כשנפרדנו ראיתי אתך הולך מאיתנו אם עיניים למטה כאומר הייתי 'מת' לחבור אליכם, לטייל איתכם.

עמיחי עם הצחוק המתגלגל והולך, עם החיוך, עם החיוך הכל כך חי, החיוך השובבי, עמיחי בעל השער הזהוב. בסיור שעשינו בשבת שצמודה לשבועות באת לישיבה ואמרת: "אני הגעתי למסקנה שהמטרה שמוצבת לנגד עיני אינה לתקן את העולם אלא לחיות אותו, יוצא מן החיים ושואף למעלה למעלה." עמיחי למדנו ביחד מסכת נדרים הגענו לסוגיה שעוסקת ביחס שבן נדר להקדש אמרתי לך שעל פי דעתי מה המשמעות של המונח קודש, על מנת להסביר על פי זאת את הסוגיה, מיד ענית כנגדי בצורה ברורה וחד משמעית אבל בנחת: 'קודש' אמרת לי : "קודש מנין לך מהו קודש ? מאיפה אתה יודע ? מה אתה אומר ?" עמיחי אתה ידעת מהו קודש וממילא הלכת להילחם בכל נפשך במטרה להכרית את אויבינו עד תומם למען כבוד ישראל, כבוד שמים ואתה עמיחי התעלית מאיתנו כזבח ר"ח, זבח כפרה קודש קודשים.

עמיחי כל כך אהבת את המשפחה שלך תמיד שיתפת בכל התלבטות, תמיד דאגת והרמת טלפון, שמחת מאוד על החתונה של אמונה, ניכר היה עליך הקשר החזק למשפחה, תמיד שביקרת בירושלים, אז תמיד או שהגעת אלינו מסבתא או שהלכת אחרינו לסבתא.

משה טובה סבתא והאחים נשתדל בכול כוחנו לחבור אליכם וביחד אתכם ננסה לחקות את השיר המופלא הזה
שירת עם חי שירת עמי חי שירת עמיחי.

עמיחי אהובי אתה עומד לחזור לאדמה שממנה לקחת, אדמת השומרון אדמת עֵלִי שכל כך אהבת כל הזמן. מטיילים ממקום למקום אחר וכל הזמן אתה בראש. אהבת את האדמה הזאת וכמו שטובה דיברה נטעת פה כרם, 3 עצי זית, אהבת מאוד את האדמה הזאת. אתה חוזר אליה מונח בתור פיקדון.

שמואל ועמיחי הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדים.

 

צר לי עליך אחי עמיחי נעמת לי מאוד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים.  




חזור