סיפור חייו  | אלבום תמונות  | קטעי עיתונות  | וידאו  | לזכרו  | ספר אורחים  | קישורים  | צרו קשר
הרב אלי סדן בלוויה

מאת: הרב אלי סדן

תאריך: ב' אב תשס"ו

עמיחי, אין דרכי לדבר מתוך ניירות אלא מתוך הלב אבל ידעתי שלא יעמוד כוחי לעמוד לפניך, לפני משפחתך הנפלאה שתבל"א,ולשמור על צלילות של קו מחשבה. ורציתי לומר דברים מתוך לב מתוך המחשבה אז כתבתי כמה מילות פרידה.

 

עמיחי, עמי-חי, שמך נאה לך ואתה נאה לשמך, כי אתה חי, צרור ודבוק בצרור החיים את ה' אלוקיך.

כי רוח הגבורה, רוח האמונה, רוח ה' על עמו, תמיד הייתה מפעמת בך, ממלאת אותך שמחה, חיוניות, נעימות, ארצישראליות היית ביטוי של עמי החי, ומאידך, חייך, מעשיך וגבורותיך ועלייתך למרומים על קידוש ה' הוסיפו ובוודאי מוסיפים  חיים, חיים עד העולם לאומה כולה, ולבניה הממשיכים להילחם בעוז ברגעים אלה, ברוח של חיות וגבורה שפיעמה בך.

 

אין מילה שיכולה לבטא יותר טוב אותך מאשר המילה חי.

היית מלא חיים, מרץ, מאור פנים וחיוך ביישני אשר תמיד בא יחד עם נחישות והתמדה.

אבל החיים האלה, החיות הזאת, היה לה מקור, והמקור הוא עם הפלאים הזה, עם חי, עם אשר בכל הדורות קמים עליו רשעי עולם להכריתו באכזריות ובשנאה חייתית, מוכנים הם למסור נפשם כדי להכריתנו מן העולם.

אך עם ישראל חי, וחיו יחיה לעד, והם, רשעי עולם, יסופו ויעלמו ויאבדו לדיראון עולם יחד עם כל שונאינו שפסו ועברו מן העולם.

 

איש ספר היית, עדין, מלא טוב לב ואהבת הרוח, אציל נפש.

ראינו אותך גדל לתפארת בישיבה, הכרנו את עדינותך, את ענוותנותך המיוחדת, השקטה, אך לא ידענו ולא הכרנו את הכוחות שהיו גנוזים עוד בקרבך, עד שגילינו, שגילינו כי היית עדינו העצני- כמה שעדין היית בבית, בישיבה, בעת שלום ובחברה- הקשת את עצמך כעץ במלחמה, בפיקוד ובצבא.

השילוב המופלא של נפש אצילה ועדינה יחד עם מפקד נחוש, אמיץ, ההולך קדימה ואינו נרתע מקשיים העומדים בפניו.

" הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים". המלבי"ם מפרש שצבי הוא בעל חי מפואר, וצבי ישראל פירושו פארם של ישראל.

עמיחי, אתה היית הפאר של כולנו, היית פאר של משפחת מרחביה היקרה, הפאר של הישוב עֵלִי, אתה ורעיך שיבל"א הם פאר האומה הישראלית, השילוב המופלא שהיה בך של תורה ויראת שמיים של מידות נפלאות ואצילות נפש יחד עם חוסן נחישות החלטיות וגבורה בקרב זה התפארת של עמנו החוזר ומתעורר לתחייה בארצו.

 

עמיחי, עמי-חי, בחייך וגם במותך גילית לנו את סוד התחייה של אומה זו, את אהבת הארץ, ארץ הקודש שפיעמה בך את עמלך להוציא את הספר על עין-גנים המכונה בפי אויבינו ג'נין את הזעזוע העמוק שעבר עליך יחד עם כולנו בעקירת הישובים בגוש קטיף ומסירתם לאויבנו זעזוע שהובילך בנחישות למכתב לרמטכ"ל שבו הרגשת צורך לבטא בעוז את עמדתך ביושר אבל יחד עם זה על תביעתך הבלתי מתפשרת לזכות ולהמשיך לשרת כקצין בגולני ולהילחם על זכותך להמשיך את חיי האומה בארצה.

 

אהבת הרֵעַ שהייתה בך שהייתה כל כך מיוחדת משום שהייתה עמוקה אבל גם שקטה מלאת תמימות וענווה ומעל הכל השילוב המופלא של כל אלו יחד והפשטות שבה לימדת באומר חייך בלי מילים איך כל אלו אינם יונקים ממקור אחר כי אם ממקור אהבת ה' ותורתו.

 

קשה לקבל ניחומים על אובדן בן, אח, חבר יקר, לוחם ומפקד כמוך, אך אם יש מה שממתיק את המרורים זוהי התחושה שלא חזיון בודד, יוצא דופן, חריג יש כאן, כי אם אתה סימנת דרך, ציינת תקופה סימנת חץ לכוון שעם ישראל צועד לקראתו- "חדש ימינו כקדם"- תורה וגבורה במקום אחד בעיצומם של תשעת ימי האבל על חורבן בית מקדשנו כשאנו מקוננים "איכה יועם זהב ישנה הכתם הטוב איכה תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות בני ציון היקרים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרס מעשה ידי יוצר".

 

עמיחי היקר, רועי, בנימין, בני ציון היקרים שלנו איכה נחשבו לנבלי חרס?

אך עינינו צופיות לסיפא דקרא "כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד" הרי שמכאן ואילך "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".

 

עומדים אנו ומרגישים את הרעדות הפנימיות שמתחוללות בנפש האומה, חשים אנו כי כל מעשי הגבורה של חיילי צה"ל היום, של עמיחי וחבריו, וגבורתם של אנשי העורף וגם של מנהיגינו העומסים על כתפם את האחריות הכבדה של קבלת החלטות בעת הזאת, מרגישים אנו שכל זה תהליך של התעוררות, התעוררות לתחייה של עמנו החי.

 עמנו חי ועמיחי חי חיים עד העולם ומכוחו ומכוח חבריו הלוחמים שיבל"א, עמנו יזקוף קומתו יכריע את אויביו וישוב לתודעת ערכו המיוחד כעם ה' שבא להופיע לעולם את המוסר, את הצדק, את הטוב, את האמונה בה'.

 

 בעל כורחנו מכריחים אותנו אויבינו לאחוז בחרב, אבל דווקא אנשים כאלה, כמו עמיחי, לא נותנים לנו לשכוח שהעדינות, הטהרה, הקדושה, זוהי עצמות חיינו, וכשנמגר את אויבינו ונניח את החרב נוכל לשוב ולגלות את כל יופי החיים הישראליים של עמנו החי.

 

משפחת מרחביה האמיצה, אע"פ שיודע אני שאינכם מעוניינים במילים אלו, אני מוכרח לנצל מעמד נשגב ונורא הוד זה כדי להודות לכם בשם הישוב כולו, על המופת המדהים שאתם מראים לנו בכל אומר חייכם, ועל שזיכיתם אותנו בבן נפלא כזה, שמילא את יישובינו אור וטוב במשך כל שנות קיומו, 

ועל המופת של גבורה, של חוסן, של אופטימיות בכל מצב, של רוח של שלום ואמונה עמוקה היוצאת מפתח ביתכם, וממלאת את כל חלל יישובינו שנים רבות.

ייתן ה' לכם ברכה ושלום בביתכם וחיים עד העולם.

עמיחי, חי אתה עמנו חיים עד העולם.

נתאמץ ונשתדל, אתה שם למעלה, ואנחנו כאן למטה, לעורר את האומה לחייה, ולחזור ולהופיע בכל תפארתו את עמנו החי.


חזור