סיפור חייו  | אלבום תמונות  | קטעי עיתונות  | וידאו  | לזכרו  | ספר אורחים  | קישורים  | צרו קשר
עמיחי , אתה איתי בכל דרך בחיי

מאת: צפריר תפארת - סמ"פ ברובאית של גדוד 51

תאריך: ערב ראש חודש אב תשע"ז - 11 שנים לקרב בינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה

מכתב לעמיחי

עמיחי, אין לך מושג כמה אתה איתי. בכל דרך בחיי. פניך הקורנות והמאירות ואהבת החינם שהייתה טבועה בך כל כך עמוק. אמנם יצא לנו להכיר לא הרבה זמן – קצת פחות משנה- כשרוב הזמן אני היתי סמ"פ בפלוגה א' ואתה היית מ"מ בפלוגה ג', אבל בגלל האופי המיוחד כל כך שלך כל קציני הגדוד הכירו אותך. זה באמת דבר נדיר שכל הקצינים בגדוד מכירים את אחד המ"מים.

אז הפעם הראשונה ששמעתי עליך זה היה ב2005 בתקופת הפינוי מגוש קטיף, תקופה שזכורה לי כתקופה בעלת קושי מנטלי ורגשי רב. אני הייתי אז מ"מ ותיק במסייעת. סיימנו תעסוקה מבצעית בהר דב והביאו אותנו לגוש קטיף להיות מה שמכונה המעגל השלישי. אנחנו עסקנו בעיקר בביצוע מעצרים והסגרות אמל"ח ברחבי רצועת עזה ובערב היינו עוזרים במלאכת האריזה והקרטונים למי שהחליט להתפנות מביתו. אני הייתי מ"מ ותיק במסייעת. אתה היית אז מ"מ מסלול. המ"פ שלי יצחק, או כמו שאנחנו קראנו לו, בּנבָּה, התקשה מאוד גם הוא במשימה הזאת בגוש קטיף מכיוון שאבא שלו, רפי, היה מגדולי המתנגדים לעקירת גוש קטיף. הייתי ער לשיח העמוק בין רפי ליצחק בנו. אבא שלו אמר לו בצורה מאוד ברורה- קיבלת משימה, אתה חייל בצבא ההגנה לישראל ואתה עכשיו מבצע. תשאיר את מלאכת ההתנגדות לנו האזרחים. תו"כ נוהל קרב לאחד המבצעים ברצועה שמעתי על מ"מ מסלול שהחליט לכתוב מכתב למח"ט גולני ולרמטכ"ל על הקושי הערכי והמוסרי הגדול שלו לשרת בפעילות שנוגדת את ערכיו בצורה משמעותית...לאור השיחה ששמעתי בין בּנבָּה לאבא שלו לא הבנתי עד הסוף אותך – וחיפשתי לי את ההזדמנות לשוחח עימך על כך. אחרי שכתבת מכתב אישי, חריף ותקיף לרמטכ"ל, הרמטכ"ל המליץ להדיח אותך מצה"ל אך בעקבות התנגדות המג"ד הדבר הביא להשעייתך כמ"מ צעיר מפיקוד מבצעי. עשור המג"ד החליט להציבך בתפקיד חדש - 'פרוייקטור' הוא קרא לזה. בוא תחזק את רוח הגדוד בחינוך הוא אמר לך. תפקיד חדש שהמג"ד המציא כדי להשאיר אותך אצלנו. זה היה מדהים איך לקחת את זה ברוח טובה כל כך. במשך כמה חודשים – יצא לי לפגוש אותך בכובע שונה - לא כמ"מ - אלא כפרוייקטור. יצא לי לפגוש אותך יותר בשלב זה ומצאתי הזדמנויות רבות לשוחח איתך. מה שהעסיק אותך הוא שחשבת כל הזמן כיצד אתה מניע את חייליך לביצוע משימות תוך הזדהות ערכית גדולה עם המשמעות של ביצוע המשימה. עם 'הלמה ?' של המשימה. לא מכורח הדרגות והפקודות אלא מתוך הרצון הכנה והעז להניע לוחמים בפיקוד מקרוב. אני יודע שלא הסכמת עם ההדחה שלך מפיקוד, פשוט רצית למצוא את הדרך להביע את הקושי הפנימי העמוק שחשת - על איך עליך להוביל את חייליך לביצוע משימה שנוגדת את ערכיך בצורה משמעותית כל כך. עם עקירת יישובי גוש קטיף, כאבת מאוד את הניתוק מחבלי הארץ ואת חוסר היכולת להיאבק כנגד ההחלטה. בשיחות האלה גם נחשפתי לרעיון של הספר 'עין גנים' לזכרו של חברך ולחיבור שלך לשמואל וייס הי"ד, שנהרג בג'נין בזמן מבצע 'חומת מגן' ואשר בעקבותיו הגעת לגולני ולגדוד 51 עם הרצון העז להפיץ את בשורתו הגדולה לעולם - "אין ייאוש בעולם כלל". בשורה זו הולכת איתי לכל מקום עמיחי. בתקופה זו יצא לי לפגוש אותך יותר - ותמיד ראיתי אותך מחייך.
כל שיחה איתך הייתה בנועם, עם חיוך וידעתי ששיחה איתך היא לא סתם על הדרך. היא אמיתית. היא מכל הלב. אתה שם וכולך מלא קשב. בתקופה זו הערכתי אותך מאוד כאדם שעומד על ערכיו ואומר אותם. לא מתחבא.  כשהסתיימה תקופת הפינוי מגוש קטיף, שהיתה קשה גם לי מאוד, הגענו לתעסוקה מבצעית בדרום הר חברון ואח"כ לתעסוקה מבצעית ברכס רמים ושם בזכות המג"ד והמח"ט הוחזרת לפקד על לוחמיך בדרך שמיוחדת כל כך לגולני, שאוהבת את מפקדיה מאד. ומשם המשכנו לאימון מוצלח מאוד ברמת הגולן. יצאנו לחופשה רגילה והתכנית היתה לצאת לשבוע נופש באשקלון מיד אחר כך. כצפוי הפינוי מגוש קטיף לא הביא עימו את בשורת השלום - אלא את ההיפך הגמור. ביום השני של שבוע הנופש באשקלון, כשאנחנו בבריכה נופשים, כל הציוד שלנו כמובן בכוננות, כי גולני צריכים להיות בכוננות תמיד,  מודיעים לנו על פיגוע התקפה שביצע חמא"ס על עמדת מארב טנק של צה"ל בכרם שלום. יש שני חיילים הרוגים (פבל סלוצקר וחנן ברק) ויש חייל חטוף בעזה. לימים הסתבר שקוראים לו גלעד שליט. חמא"ס יורה רקטות לכיוון אשקלון. שבוע הנופש כמובן מתבטל ואנו מתכוננים להיכנס לסדרה של מבצעים בעזה. יש התרגשות באוויר. מבצע ראשון של הגדוד שמוכן מיד אחרי אימון.
"גשמי קיץ" כך היה שם המבצע הגדול. הגדוד נכנס לנוהל קרב. 

 נכנסנו כולנו למבצע שנקרא "אלוני הבשן" במחנה פליטים אל-עטטרה - צפון רצועת עזה. מבצע משולב של
שייטת 13, סיירת גולני וגדוד 51 שנועד להפסיק את הירי מאל-עטטרה לאשקלון. המבצע היה מוצלח ביותר, הצלחנו לפגוע ב 13 מחבלים שירו לכיוון אשקלון רקטות בזמן אמת. זה סיפוק אדיר. כל חיילי הגדוד חוו את הדבר הזה שמכונה בצבא להיות 'תחת אש'. סיימנו לאחר שלושה ימים את המבצע, בלילה שבין רביעי לחמישי. אנחנו המפקדים בקושי ישנים, החיילים הלכו לישון ואנחנו הקצינים הלכנו לתחקיר חם לאחר המבצע כדי להפיק לקחים לקראת הנוהל קרב למבצע הבא שעתיד להיות בסג'עיה ביום ראשון. באמצע יש שישי שבת. כאן בתחקיר הזה כל הקצינים בגדוד הבינו מי אתה. בסוף התחקיר שהיה פרודוקטיבי ויעיל מאוד עלה המג"ד עשור לדברי סיכום.
כולם, על אף העייפות, דרוכים וקשובים. דברי המג"ד לקראת הנוהל קרב היו בעיקר ברוח התחקיר - אין דבר כזה משהו שהוא בלתי אפשרי - אתה לא יכול להיכנס דרך הדלת אז תכנס דרך החלון, לא יכול מהחלון, תכנס מהקיר, לא יכול תכנס מהתקרה, אין דבר כזה בלתי אפשרי - תחנכו את החיילים לזה, בנוסף - יש לאמן את הלוחמים במארב זיג, להשלים את כל חוסרי האמל"ח, לקחת אותם למטווחים של ירי אינסטנקיבי וירי מטחים בצמדים כמו מחלון, לעשות שיחת מחלקה, לעשות מודל פלוגתי ולדאוג שכל חיילי הגדוד עושים גם מד"ס. כשהמג"ד בא לסיים להגיד לכולם בהצלחה, הרמת את היד והתפרצת לדבריו -'המג"ד !', כל קציני הגדוד מסתכלים עליך (תוהים מי זה האמיץ הזה שמתפרץ לדברי המג"ד) ואתה אומר, אבל המג"ד- זה לו"ז שאי אפשר לעמוד בו. הרגע המג"ד דיבר על זה שאין דבר כזה בלתי אפשרי... ואתה אומר לו - אי אפשר. כולנו היינו בטוחים, בהתאם לאופי של המג"ד שהוא הולך לטרוף אותך עכשיו. אבל מה שקרה בפועל הוא שכולם נקרעו מצחוק. עשור המג"ד נמס ממך. ומהחיוך שלך. זה אתה - קלאסי. לאף אחד לא היה את האומץ לומר לו זה לא אפשרי, וכולם קצינים אמיצים ולוחמים בגולני.  לך כן.

המבצע הבא בסג'עיה לא התבצע כי הקפיצו אותנו רגע לפני הכניסה למבצע בסג'עיה לגזרת הצפון. זאת לאחר שהותקף סיור ונחטפו שני גופות חיילי מילואים בקו דיווח 105 ליד מוצב זרעית וחזבאללה החל בירי ארטילרי על כל ישובי הצפון - מקריית שמונה עד נהריה. אין עדיין כיפת ברזל.

בשלב מסויים אנו מקבלים את המשימה שלנו. כיבוש העיירה בינת ג'בייל, בירת חזבאללה בדרום לבנון- כדי להגיע לאחר מכן לכל אתרי השיגור - שמורות הטבע - שמשם יורים טילים לכיוון אזרחים בישראל ללא הבחנה.

המבצע הזה היה מורכב מאוד. עמיחי - הובלת שם את לוחמיך. הנהגת אותם בתוך המבצע הזה בלבנון. בלילה השני של המבצע הובלת את לוחמיך לאיגוף ימני, כפי שפקד עליך הסמג"ד- ונכנסת למטע הזיתים מוקף החומה שם בבינת ג'בייל- הובלת את לוחמיך. אני יודע שאמרת פעם בפעולה שעשית עם חניכיך בבני עקיבא- ברמזור של מעבר חציה "תדעו שהראשון מתחיל ללכת, כולם הולכים אחריו, ומוטלת עליו אחריות גדולה מאוד". אכן האחריות מוטלת על כל אחד מאיתנו שעוסק בעולם המנהיגות. אתה עסקת במנהיגות במובן הכי עמוק של המילה מנהיגות -כזאת שנובעת מהלב. זיהית גם שנכנסת לשטח שמוקף בחומה שמדובר בשטח השמדה ואף הספקת לפקוד על הסמל שלך שינתק מגע. גם כשנפצעת חייליך ניסו לחלצך תחת אש וללא היסוס מתוך אהבתם הכנה אליך. בהיתקלות הזו שנמשכה 11 שעות נהרגו 8 לוחמים ומפקדים. אתה עמיחי, בינהם. אנחנו נשארנו בלבנון עוד ארבעה ימים ולא הספקנו להיות בלוויה שלך.

אז היום 11 שנים אחרי אני מוצא בתוכי את הכוחות לומר לך, עמיחי, שאתה בן אדם של אמת ויושרה פנימית עצומה. לא היית איש צבא כמו אלו שבסרטים. היית אדם. היית ישראלי שיונק את ערכיו מן הארץ, מעיין נובע של טוב לב ואהבת אדם, מחובר לטבע, הרגשת את רגבי אדמת הארץ הזו בכל מאוויי נפשך, אהבתַ באמת. היית מפקד שהוא מודל לחיקוי עד היום בקרב כל מפקדי גולני, אהבתַ את חייליך אהבה שלא ניתן לתארה במילים, היית איש של שלום ואהבה. איש של חיים. מלא ברוח מיוחדת של שמחה ויצירתיות, מלא ברעיונות, מלא בתוכניות. כל כך אהבת את האנשים סביבך וכל הזמן דאגת להם. כל הזמן חשבת איך ניתן לעזור לחייל שיש לו קשיים בבית, דחפת את המ"כים שלך ואת עצמך לביקורי בית אצל כל החיילים. היה לך קשר אמיץ וחזק לכל מה שקשור לעם ישראל: ליהדות, לספרות, לשירה, למורשת, להיסטוריה, ולארץ ישראל. האמנת שיש לנו כעם סיפור מיוחד, שיש שיר שאנחנו רוצים לשיר בעולם, מנגינה עתיקה-מתחדשת שהיא הטעם לחיים שלנו כאן. שחזרנו לנס ההיסטורי האדיר הזה שנקרא מדינת ישראל. עם ישראל שב לארצו ובונה גם בימים אלו את בניין עולמו. בניין של רוח וחומר- והרבה מלאכה עוד לפנינו. סגנון המחשבה שלך התבצע במקוריות נדירה, התעניינת בתחומים רבים בענווה ובתום של אדם שבאמת ובתמים רוצה וכְָּמֵה לדעת עוד. עמיחי, אתה באמת גיבור. תפקיד חשוב הציבה לך ההיסטוריה.  לא פחדת מאיש, תמיד חשבת מחדש, הודית בטעויות ולא היססת למחות על מה שלא צודק, לא התרשמת מכבוד ומעמד. היית עמיחי- פשוט וטוב לב, אוהב ומסור, האמנת בכל מאודך בטוב ובתקווה של עם ישראל להיבנות בארצו ולמשימה שלו להפיץ טוב בעולם - האמנת באמת ובתמים שאת הבשורה הזו ניתן להגשים. אתה חוליה חשובה מאוד בשרשרת הדורות.

אין ייאוש בעולם כלל. את הבשורה הזו, אנחנו, חבריך ומשפחתך בעולם נמשיך להפיץ. כל הזמן- לנצח. את כל הטוב שלך אנחנו נביא לעולם. ונפיץ את הטוב. בפשטות, בנועם ובאהבה. את הצניעות, הדבקות באמת, אהבת התורה שהחזיקה אותנו כל כך הרבה דורות – את מורשת ישראל, החשיבה המקורית והמעמיקה, תעצומות הנפש, אהבת העם והארץ, החברות האמיתית, היותך לוחם ומפקד שהוא מודל לחיקוי. החיוך הכובש שלך -חיוך מעומק הלב, חיוך שנפרש וממיס, אין מי שהצליח לעמוד בקסם האישיות שלך וטוהר המידות שלך. נמשיך בדרכך המיוחדת להפיץ אהבת חינם בעם ישראל. עמיחי, אתה אדם מרגש ואוהב ואני מודה לבורא עולם שנתן לי את ההזדמנות לקבל מעט מאורך הגדול בעולם.

הרב סולבייצי'יק במאמרו איש ההדר ואיש האמונה אומר שיש 2 צדדים לטבע של האדם:

         איש ההדר- הצד החיצוני של הטבע שלנו, ארצי, שאפתן,  רוצה לבנות, ליצור, להקים חברות, לחדש-וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ"

         איש האמונה- הצד הצנוע של הטבע שלנו, לא רוצה רק לעשות טוב, הוא רוצה להיות טוב, לחיות באופן פנימי בצורה שמכבדת את אלוהים, את היצירה ואת האפשרויות שלנו- "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" - "לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ"

         איש ההדר- רוצה לכבוש את העולם

         איש האמונה- רוצה להיות קשוב ליעוד ולציית לחוקי הטבע ואלוהים

         איש ההדר- מתענג על הישגים

         איש האמונה- מתענג על חוזק פנימי ועקביות

         איש ההדר- שואל איך דברים עובדים

         איש האמונה- שואל למה אנחנו פה?

         המוטו של איש ההדר- הצלחה

         המוטו של איש האמונה- אהבה וגאולה

         טענתו העיקרית של סולובייצ'יק היא ששני הצדדים של טבע האדם נמצאים במלחמה אחד עם השני.

         אנו חיים בעימות פנימי מתמיד בין הצלחה חיצונית לבין שגשוג של הערך הפנימי

         איש האמונה שפועל לשגשוג הערך הפנימי של טבע האדם פועל לפי מוסר ולעיתים ההגיון הפוך.-צריכים לתת כדי לקבל. להיכנע למשהו חיצוני ממני כדי להרוויח חוזק פנימי

         כדי למצוא את עצמך ולהגשים את עצמך אתה צריך לעיתים לשכוח את עצמך

         אנחנו חיים בחברה שמעדיפה את "איש ההדר"
ולרוב זונחת את "איש האמונה"

         עמיחי, אתה בעיני שילוב מושלם של איש הדר ואיש אמונה איתן- לפיד מאיר בראש המחנה. בעוז ובענווה הצלחת לטעת אמונה בעצמך, לשלב את ההדר עם האמונה- הוריך שתלו את הזרעים, אתה הצמחת אותם לעץ אדיר ששורשיו העמיקו כמו העץ של גולני- והזרעים שלך הופצו ברוח וצומחים מחדש היום בלבבות של אחרים. אנחנו נדאג שהזרעים שלך ימשיכו להיות מופצים ברוח ויעמיקו שורשים בכל מקום שארץ ישראל תוכל לעטוף בטוב ליבה.

עמיחי, אוהב אותך מאוד אחי,

אתה איתי, עמוק בתוך הלב, בכל דרך שאעשה בחיי.

צפריר. 


חזור